לַסּוּכָּה שֶׁלָּנוּ כּוּלָּם מוּזְמָנִים אֲנַחְנוּ לֹא בּוֹדְקִים אִם אַתֶּם וָתִיקִים אוֹ מְרוּחָקִים פּוֹרְקִים אוֹ אֲדוּקִים...

מִישֶׁהוּ אֶתְמוֹל אָמַר לִי מַשֶּׁהוּ שֶׁמִּישֶׁהִי עָלַי אָמְרָה מַשֶּׁהוּ מַגְעִיל שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא אֶת הַדָּם שֶׁבַּלֵּב...

וּבְיַחַס לַחוּרְבָּן, אוּלַי זֶה לֹא הָפִיךְ. כְּמוֹ אַבְרָהָם שֶׁהִשְׁקִיף מֵעֵבֶר לִסְדוֹם הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת...

הָעֵצִים וְהַחַיּוֹת לֹא שָׁמְעוּ אֶת הַחֲדָשׁוֹת וְלֹא נִרְאֶה לִי שֶׁהֵם הֵבִינוּ עַל מָה כָּל הַמְּהוּמָה. הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת...

עַד מָתַי נִתְגַּעְגֵּעַ לִמְצִיאוּת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְיתָה עַד מָתַי הַחֲלוֹמוֹת עַל הֶעָתִיד יִישָּׁאֲרוּ עָמוֹק בַּמִּיטָּה עַד...

יֵשׁ הִגָּיוֹן בְּנֵגֶד הַזֶּרֶם? כֵּן! אֵין הִגָּיוֹן בְּלַחַץ חֶבְרָתִי פַּעַם אָכַלְתִּי אֶת כָּל הָרַעַל פַּעַם הָיִיתִי הַרְבֵּה...

אֵין עוֹמַסֵי תְּנוּעָה בַּכְּנִיסָה לַפָקוּלְטָה לְלִימּוּדֵי הַהוֹרָאָה הַכְּבִישִׁים הַמּוֹבִילִים חַיָּילִים קְרָבִיִּים פְּתוּחִים...

שְׁנַיִים רוֹאִים תְּאוּנָה שְׁנִיָּיה לִפְנֵי הָאָסוֹן. לִשְׁנֵיהֶם יוֹצֵאת צְעָקָה זֶה רָץ לְעֶזְרָה וְזֶה בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן....

עַל הָרֹאשׁ כּוֹבַע צֶמֶר שָׁחֹר, עָלָיו מְכַסֶּה הַמְּעִיל. בְּגָדִים חֲדָשִׁים מְגִנִּים מֵהַקֹּר, בּוֹנִים אַשְׁלָיוֹת שֶׁהַכֹּל...

זְרָעִים שֶׁל פַּחַד פֻּזְּרוּ לְכָל הָרוּחוֹת הֶהָמוֹן דָּרַשׁ לְקַבֵּל הֲנָחוֹת הֶאֱמִינוּ בָּעֵגֶל חִפְּשׂוּ אֶת הַקִּצּוּר סִּבְּכוּ...

א' היי, אתה שומע? ראיתי הבוקר במשרד, מתחת למקרר של המטבחון, שלולית של מים שנוצרה מדלת פתוחה ומקרחון. חייבים לגרוף אותה, חייבים למנוע...

הָיִיתִי רוֹצֶה לִכְתֹּב שִׁירִים עִם גָּוַן מִינִי אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד שֶׁזֶּה יָבִיךְ אוֹתָךְ הָיִיתִי רוֹצֶה לִצְעֹק עַל מָה שֶׁלֹּא...

יֵשׁ עֵת לְהִתְמַסֵּר רַק עֲבוּר עַצְמְךָ וְאַתָּה שָׁכַחְתָּ שֶׁיֵּשׁ גַּם אֲחֵרִים אָז מָה אִם זֶה לֹא טִבְעִי אָז מָה אִם שָׁמַעְתָּ...

יש מורים לשירה שלא כתבו שירים שֶׁגֵּרוּ את הלב לכתוב רגשות. יועצי השקעות שלא היו עשירים גרמו לי לחשוב על גישות חדשות. אבל כל אותם פרשנֵי...

מרוב שאני מרחם עליכם כבר לא נשארו רחמים בשבילי מעולם לא חשבתי שגם אתם יכולים לדבר בשפה קטנונית עכשיו - שקט פנימי, נשימת מחשבות, סידור...

הוצאתי מהמחסן דברים שאיפסנתי לפני עשרים שנה - דריכות, חשדנות ואקדח הוצאתי מהמחסן תמונות כאלה שכבר קיוויתי שאשכח ועכשיו יש לי ילדים וצריך...

הֵם נִדְבָּקִים בְּעִקָּר לַהֲנָאוֹת הָדוֹפָּמִין מִתְדָפֶּק עַל הַמֹּחַ. הַזְּמַן שֶׁעוֹבֵר מַפְרִיעַ לִרְאוֹת אֶת הַהִגָּיוֹן הַנָּכוֹן...

אין הגיון בנגד הזרם אין הגיון בלחץ חברתי פעם אכלתי את כל הרעל פעם הייתי הרבה יותר תלותי רציתי לספר לך אבל נגמר הזמן במשחק שלנו את כל הזמן...

בגללו אני חוסך בלומר שלום בכלל לא מתאמץ לא מרים מהרצפה לכלוך אבל לא מפסיק להתרוצץ בגללו אני לא מראה חיבה לא מציע שום עזרה פותח מלחמות...

היא נולדה טהורה ועכשיו היא מכונה של כסף הכבוד דחק את החסד מתוך בית הכנסת קידשתם קברים וקירות של אבן וכבר לא חביב האדם שנברא בצלם בסוף...

אתה אמיץ לצעוק את כל מה שיושב עמוק לא נרתע לענות. אתה יורה כאב ולא מרגיש את זה קרב לא מרגיש את הקְנָאוֹת רק לראות אותך נכשל רק לראות אותך...

בְּכָל הָרַעַשׁ שֶׁכָּאן אֲנִי נִמְתָּח בֵּין קְטָבִים שֶׁלֹּא נוֹתְנִים מַרְגּוֹעַ וּבָרוּר לִי מִזְּמַן הֵיכָן מְקוֹמִי בַּמִּשְׂחָק...

אֲנִי מֵרִיחַ רֶפַתוֹת וְלוּלִים לְיַד הַמּוֹשָׁב אֲנִי מֵרִיחַ אֶת הַדֶּלֶק שֶׁזֶּה עַתָּה נִשְׁאַב אֲנִי מֵרִיחַ אָבָק שְׂרֵפָה...

בִּכְפָר הַדַּיָּגִים מֵעֵבֶר לַהַר הַקָּטָן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת דָּגוֹת לְמִחְיָיתַן. תְּפִיסַת הָעוֹלָם מָסוֹרְתִּית...