אתה שומע אתה שומע קולות בפנים משגעים את המוח אבל זה נוח אבל זה נוח לא להקשיב לקול ההיגיון מתי תבין כבר מתי תבין כבר שאף אחד כבר לא אכפת...

אלוהיי, מורכבת המשימה שהטלת עליי קשה לשכנע אנשים לעשות דברים שהם ממש לא רוצים בזמן שכביכול אין להם וכל זה כדי לעבוד משהו שהם בכלל לא...

"עברו שלוש שנים", אמרה הרופאה "וכל הסריקות שלָּךְ נקיוֹת אז לפי הכללים שכתובים לי בספר, מהיום את שייכת לְמִרְפָּאַת מחלימות" שמחה וששון...

הָיִיתִי רוֹצֶה לִכְתֹּב שִׁירִים עִם גָּוַן מִינִי אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד שֶׁזֶּה יָבִיךְ אוֹתָךְ הָיִיתִי רוֹצֶה לִצְעֹק עַל מָה שֶׁלֹּא...

אֲנַחְנוּ הֲכִי טוֹבִים בְּלִזְכֹּר וַהֲכִי טוֹבִים בְּלִשְׁכֹּחַ הֲכִי טוֹבִים בְּיַחַד וַהֲכִי טוֹבִים לְהִתְפַּזֵּר בְּכֹחַ כָּל...

יֵשׁ עֵת לְהִתְמַסֵּר רַק עֲבוּר עַצְמְךָ וְאַתָּה שָׁכַחְתָּ שֶׁיֵּשׁ גַּם אֲחֵרִים אָז מָה אִם זֶה לֹא טִבְעִי אָז מָה אִם שָׁמַעְתָּ...

אני מצליח להירדם בקלות לעיתים קרובות לשינה עמוקה אני ממש לגמרי לא חי בלי עלות פשוט קוראים לזה הדחקה אז אם נראה לכם שאני בסדר תדעו שמשהו...

ירושלים שלי זה מיץ קפוא בחצי שקל כל בוקר אצל תורג'מן ברחוב הפסגה אפילו בקור המקפיא של החורף. ירושלים שלי זה להבריז מבית ספר לקנות תקליטים...

מרוב שאני מרחם עליכם כבר לא נשארו רחמים בשבילי מעולם לא חשבתי שגם אתם יכולים לדבר בשפה קטנונית עכשיו - שקט פנימי, נשימת מחשבות, סידור...

מֵהַבִּנְיָן שֶׁלְּיַד רוֹאִים אֶת הַיָּם וְאֶצְלֵנוּ לֹא. מֵהַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלָּנוּ תָּמִיד אֶפְשָׁר לְנַחֵשׁ הֵיכָן הַיָּרֵחַ נִמְצָא...

הוצאתי מהמחסן דברים שאיפסנתי לפני עשרים שנה - דריכות, חשדנות ואקדח הוצאתי מהמחסן תמונות כאלה שכבר קיוויתי שאשכח ועכשיו יש לי ילדים וצריך...

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אני זוכר, (כבר עשרים שנה) ובלילה הזה אני מצליח לברוח. אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו...

הֵם נִדְבָּקִים בְּעִקָּר לַהֲנָאוֹת הָדוֹפָּמִין מִתְדָפֶּק עַל הַמֹּחַ. הַזְּמַן שֶׁעוֹבֵר מַפְרִיעַ לִרְאוֹת אֶת הַהִגָּיוֹן הַנָּכוֹן...

ואז הרעש עצר השקט התלבש בלי ריצות בלי מגע פתאום הכל השתבש דיוק הדקות כבר לא נחוץ קרניים מתחלפות מחייכות שם בחוץ עולם בתוך עולם אני נכנס...

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לִירוֹת חִצִּים וְאַחֲרֵיהֶם לָרוּץ כָּל כָּךְ בְּטוּחִים שֶׁנִּהְיֶה מְרוּצִים שֶׁזֶּה הַדָּבָר שֶׁהֲכִי נָחוּץ...

אין הגיון בנגד הזרם אין הגיון בלחץ חברתי פעם אכלתי את כל הרעל פעם הייתי הרבה יותר תלותי רציתי לספר לך אבל נגמר הזמן במשחק שלנו את כל הזמן...

בגללו אני חוסך בלומר שלום בכלל לא מתאמץ לא מרים מהרצפה לכלוך אבל לא מפסיק להתרוצץ בגללו אני לא מראה חיבה לא מציע שום עזרה פותח מלחמות...

חריצים ישנים נשכחו זה מכבר הם נשארו בעבר היום התמלאו שריטות חדשות שהרטיבו את כל הרגשות אבל הבור הוא עמוק העצב מצטבר הלב כבר שוקע עובר מהר...

מחר עננים יתפזרו בשבילי מחר השמש אותי תחמם אולי הסרט שמשדר למיטה יצליח אותי לרומם מחר המחשבות יתרוצצו פחות השלווה תחזור מחר אחייך ללא...

אני צועד ברחובות לא שלי מרגיש חזק דקירות מבטים הייתי חייב ורק בגללי העיניים בולעות את כל הפרטים אני לא שייך לשום מקום היכן שגדלתי ממש לא...

נהר הזמן זורם הם מחזיקים שניהם יודעים את החולשות היטב המחשבות חוסמות את המילים היא מבקשת, הוא מתקשה לתת בכל מסך יש סיפורים על ריגושים...

אתה אמיץ לצעוק את כל מה שיושב עמוק לא נרתע לענות. אתה יורה כאב ולא מרגיש את זה קרב לא מרגיש את הקְנָאוֹת רק לראות אותך נכשל רק לראות אותך...

בְּכָל הָרַעַשׁ שֶׁכָּאן אֲנִי נִמְתָּח בֵּין קְטָבִים שֶׁלֹּא נוֹתְנִים מַרְגּוֹעַ וּבָרוּר לִי מִזְּמַן הֵיכָן מְקוֹמִי בַּמִּשְׂחָק...

אתה מודד את עצמך בסרגל של אחרים כמו נרקומן אתה נושם את כל מה שהם אומרים אתה סוחב על עצמך משקלים מן העבר כל הזמן להוט למצוא רמזים של אהבה...