יֵשׁ עֵת לְהִתְמַסֵּר רַק עֲבוּר עַצְמְךָ וְאַתָּה שָׁכַחְתָּ שֶׁיֵּשׁ גַּם אֲחֵרִים אָז מָה אִם זֶה לֹא טִבְעִי אָז מָה אִם שָׁמַעְתָּ...

לך גיל נרצה לומר כמה מילים שתקחי איתך הלאה להמשך החיים גיל - אִם תּוּכְלִי לָרוּץ, אַל תֵּלְכִי אִם תּוּכְלִי נָקִי, אַל תְּלַכְלְכִי אִם...

השיפוץ של הבית היה כבד עָלַיִךְ. אַתְּ ברחת לעבודה, אני הייתי עם הפועלים. את נשארת נקיה, ואני עם האבק והכלים השיפוץ של הבית היה כבד...

יש מורים לשירה שלא כתבו שירים שֶׁגֵּרוּ את הלב לכתוב רגשות. יועצי השקעות שלא היו עשירים גרמו לי לחשוב על גישות חדשות. אבל כל אותם פרשנֵי...

אני מצליח להירדם בקלות לעיתים קרובות לשינה עמוקה אני ממש לגמרי לא חי בלי עלות פשוט קוראים לזה הדחקה אז אם נראה לכם שאני בסדר תדעו שמשהו...

ירושלים שלי זה מיץ קפוא בחצי שקל כל בוקר אצל תורג'מן ברחוב הפסגה אפילו בקור המקפיא של החורף. ירושלים שלי זה להבריז מבית ספר לקנות תקליטים...

מרוב שאני מרחם עליכם כבר לא נשארו רחמים בשבילי מעולם לא חשבתי שגם אתם יכולים לדבר בשפה קטנונית עכשיו - שקט פנימי, נשימת מחשבות, סידור...

אני קם לפני כולם להיות עם עצמי. מקשיב לעולם ומנסה רק לתפוס את הזמן מכות עבר על העורף גורמות לי לעצור. מודאג מהחורף ומנסה רק לתפוס את הזמן...

מֵהַבִּנְיָן שֶׁלְּיַד רוֹאִים אֶת הַיָּם וְאֶצְלֵנוּ לֹא. מֵהַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלָּנוּ תָּמִיד אֶפְשָׁר לְנַחֵשׁ הֵיכָן הַיָּרֵחַ נִמְצָא...

להיות שמחים במה שיש במקום לדרוש רק לבקש לראות הכל באור בהיר לנשום הרבה יותר אוויר להיות תמיד דלוק על אוֹן (on) לקרוא נכון את השעון לומר...

הוצאתי מהמחסן דברים שאיפסנתי לפני עשרים שנה - דריכות, חשדנות ואקדח הוצאתי מהמחסן תמונות כאלה שכבר קיוויתי שאשכח ועכשיו יש לי ילדים וצריך...

אִם שָׁאַלְתֶּם פַּעַם אֵיךְ כָּל כָּךְ טוֹב כָּאן עַכְשָׁו תִּסְתַּכְּלוּ עַל כֹּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ עִם הַמְּדִינָה עַל הַגַּב שֶׁעוֹשֶׂה...

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אני זוכר, (כבר עשרים שנה) ובלילה הזה אני מצליח לברוח. אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו...

אַתְּ בשבילי הרצפה אַתְּ התקרה אַתְּ הקירות אַתְּ בשבילי שורשים אַתְּ ענפים אַתְּ הפירות אני לא התכוונתי לצחוק זה שיר פשוט עמוק אַתְּ...

הֵם נִדְבָּקִים בְּעִקָּר לַהֲנָאוֹת הָדוֹפָּמִין מִתְדָפֶּק עַל הַמֹּחַ. הַזְּמַן שֶׁעוֹבֵר מַפְרִיעַ לִרְאוֹת אֶת הַהִגָּיוֹן הַנָּכוֹן...

חָפַרְתִּי עָרוּגוֹת בַּגִּינָּה שָׁתַלְתִּי בְּתוֹכָם מָלֵא סוּכָּרִיּוֹת. רָאִיתִי בֶּחָצֵר שֶׁל יוֹתָם שֶׁאֶחָד שָׁם גָּדַל בְּלִי...

אם תרגיש רחוק ונשכח אם הלבד שלך יהיה בכל פינה מונח תסתכל על התמונה של שנינו ואף פעם אל תשכח שאני החבר הכי טוב שלך החבר הכי טוב שלך כל מה...

ואז הרעש עצר השקט התלבש בלי ריצות בלי מגע פתאום הכל השתבש דיוק הדקות כבר לא נחוץ קרניים מתחלפות מחייכות שם בחוץ עולם בתוך עולם אני נכנס...

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לִירוֹת חִצִּים וְאַחֲרֵיהֶם לָרוּץ כָּל כָּךְ בְּטוּחִים שֶׁנִּהְיֶה מְרוּצִים שֶׁזֶּה הַדָּבָר שֶׁהֲכִי נָחוּץ...

אין הגיון בנגד הזרם אין הגיון בלחץ חברתי פעם אכלתי את כל הרעל פעם הייתי הרבה יותר תלותי רציתי לספר לך אבל נגמר הזמן במשחק שלנו את כל הזמן...

בגללו אני חוסך בלומר שלום בכלל לא מתאמץ לא מרים מהרצפה לכלוך אבל לא מפסיק להתרוצץ בגללו אני לא מראה חיבה לא מציע שום עזרה פותח מלחמות...

חריצים ישנים נשכחו זה מכבר הם נשארו בעבר היום התמלאו שריטות חדשות שהרטיבו את כל הרגשות אבל הבור הוא עמוק העצב מצטבר הלב כבר שוקע עובר מהר...

יש מסביבי מלא אנשים אני לא מבחין בין כל הראשים אני לא רואה את הפנים של אמא. לפני דקה הלכתי איתה ופתאום היא לא הייתה אני לא מצליח לראות...

מחר עננים יתפזרו בשבילי מחר השמש אותי תחמם אולי הסרט שמשדר למיטה יצליח אותי לרומם מחר המחשבות יתרוצצו פחות השלווה תחזור מחר אחייך ללא...