צלול

שִׁירֵי הַחֹרֶף מְרַגְּשִׁים יוֹתֵר

וּכְבָר אֶמְצַע אֱלוּל.

אֲנָשִׁים בּוֹרְחִים אֶל הַצֵּל

וַאֲנִי מַעֲדִיף צָלוּל.

בַּצַּד שֶׁלָּנוּ הַחַלּוֹנוֹת לֹא בּוֹכִים

וּמָחָר הַבְּחִירוֹת.

אַחֲרֵי זֶה יָבוֹאוּ יָמִים נוֹרָאִים

וְאוּלַי שוב נִצְבַּע מֵחָדָשׁ אֶת הַקִּירוֹת.

חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ שֶׁל הַשּׁוֹטִים

נִשְׁמָעִים בְּכָל רְחוֹב

וַאֲפִלּוּ הַחֹשֶׁךְ הַמֻּחְלָט

אינו תירוץ לְהַפְסִיק לַחְשֹׁב.