שופט

קַמְתִּי בַּבֹּקֶר תּוֹבֵעַ

בְּצָהֳרַיִם כְּבַר מֻנֵּיתִי לְשׁוֹפֵט.

חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי חָכַם וְיוֹדֵעַ.

מוּל עֵינַי רָאִיתִי רַק אֶת הָאֱמֶת.

פְּסַק הַדִּין לֹא יְשַׁנֶּה,

גַּם בְּמִשְׁפָּט הַצִּבּוּר עוֹד אַפְסִיד.

לֹא יִהְיוּ תְּמוּנוֹת שֶׁל אַחֲרֵי וְלִפְנֵי

וּמִמָּתַי אֲנִי נִהְיֵיתִי כָּזֶה חָסִיד

פַּרְשָׁנֵי הַצֶּדֶק מִתְרַבִּים מַהֵר.

נוֹתַרְתִּי אוֹבֵד עֵצוֹת.

עַד בּוֹא הָעֶרֶב הִפְסַקְתִּי לְטַהֵר.

חָשַׁבְתִּי לַחְדֹּל לְתַקֵּן קְבוּצוֹת.

אַךְ מוּל אִי צֶדֶק מֵשַׁוֵוע,

מוּל טִמְטוּם שֶׁמִּתְרוֹמֵם,

בֶּטַח אַפְרִיעַ,

בֶּטַח עוֹד אֶתְקוֹמֵם.