המבוגרים

אִמָּא כָּעֲסָה כְּשֶׁחָזַרְתִּי רָטוּב.

זֶה הַגֶּשֶׁם הִרְטִיב, בֶּאֱמֶת.

רַק רָצִיתִי לְשַׂחֵק עִם תוֹמֶר בַּחוּץ,

זֶה הַגֶּשֶׁם אָשֵׁם, בְּהֶחְלֵט!

אִמָּא אָמְרָה שֶׁחַזַּאִים לֹא טוֹעִים,

הִיא הִזְהִירָה מֵעָנָן שֶׁנִּרְאָה מִתְקָרֵב.

יְלָדִים לֹא נִבְהָלִים מֵעֲנָנִים רְחוֹקִים,

יְלָדִים נִמְשָׁכִים אַחַרי הַלֵּב.

הַמְּבֻגָּרִים תָּמִיד מְפַסְפְסִים אֶת הַגֶּשֶׁם,

אֶת הַחֵשֶׁק לִתְפֹּס טִיפּוֹת בַּלָּשׁוֹן.

הַמְּבֻגָּרִים מְשַׁגְּעִים אותי,

עוֹשִׂים לִי סְחַרְחֹרֶת,

מַפְרִיעִים תמיד לְהִשָּׁאֵר בְּעוֹלָם הַדִּמְיוֹן.

אִמָּא אמרה כְּשֶׁחָזַרְתִּי רָטוּב

שֶׁעכשיו אֲנִי מִתְנַהֵג כְּמוֹ יֶלֶד.

אֲבָל בִּכְלָל לֹא הָיִיתִי עָצוּב,

שָׂמַחְתִּי שֶׁהִנֵּה חָזַר אֵלַי הַפֶּלֶא.