חיפוש

מהפכה של אופטימיות (טיוטה בבית המלאכה)

ברחוב בו גדלתי

ילדים כבר לא יוצאים לבד לשחק

הטרמפים מצומת לצומת

הם זיכרון שמתרחק.

הריח המלוח של הים,

נעלם

ברחוב בו גדלתי

משפחות כבר לא מבלות במרפסת

אין כמעט אבות במילואים,

ההתפוררות מתבססת.

אווירה של קיפוח ועויינות,

מסכנות

הכי רחוב הנוחות

זה להישאר ככה.

השני על חשבוני

השנאה מענה לפחד.

חצי הכוס הריקה

מלאה בציניות

ואני נשארתי כאן

מחכה למהפכה של אופטימיות

פוסטים קשורים

אני קם לפני כולם להיות עם עצמי. מקשיב לעולם ומנסה רק לתפוס את הזמן מכות עבר על העורף גורמות לי לעצור. מודאג מהחורף ומנסה רק לתפוס את הזמן...

אֲנִי מֵרִיחַ רֶפַתוֹת וְלוּלִים לְיַד הַמּוֹשָׁב אֲנִי מֵרִיחַ אֶת הַדֶּלֶק שֶׁזֶּה עַתָּה נִשְׁאַב אֲנִי מֵרִיחַ אָבָק שְׂרֵפָה...

בָּאַחַת הַמְּגֵרוֹת בַּבַּיִת חָבוּי הֶסְכֵּם. הָעוֹלָם הַשְׁתָּנָה וְהוּא תָּקֵף עֲדַיִן, כְּאִלּוּ רַק אֶתְמוֹל אָמַרְתְּ לִי כֵּן....