מסילות
- משה צחור

- 4 בינו׳ 2021
- זמן קריאה 1 דקות
אֲנָשִׁים נוֹלָדִים לִמְסִלּוֹת,
רֻבָּם מְפַחֲדִים לְהַחֲלִיף.
אֲנָשִׁים שבּוֹחֲרִים בִּמְסִלּוֹת,
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְמַהֲרִים לְהַטִּיף.
וַאֲנִי,
עִם כֹּל הַשְּׁאֵלוֹת,
בָּחַרְתִּי בַּיוֹזְמָה.
וּכְבָר נָסַעְתִּי בְּכַמָּה מְסִלּוֹת,
אָז מָה?
אָז מָה?
בִּשְׂדוֹת הַמּוֹלֶדֶת הָעֲזוּבִים
קוֹצִים הֵם הָרֹב.
וּכְבָר לֹא אִכְפַּת לָהֶם, הַקּוֹבְעִים,
אִם יֵשׁ כָּאן רַע אוֹ טוֹב.
לִשְׂרֹף סְמָלִים שֶׁל סְטָאטוּס,
בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ.
כִּי אֵין מְסִלּוֹת בְּלֵב הָאוֹקְיָנוֹס,
זֶה בְּסֵדֶר לַחְשֹׁב, בְּסֵדֶר לַחֲשֹׁשׁ.
תגובות