נושם פרטיות, שותה ציבוריות

לָקַחְתִּי יוֹם חֹפֶשׁ

סְתָם כָּךְ בְּלִי סִבָּה,

בְּלִי לְהַסְבִּיר מַדּוּעַ וְכֵיצַד,

מְרַעֲנֵן לְהִסְתַּכֵּל עַל דְּבָרִים מֵהַצַּד.

בִּקַּרְתִּי אֶת הַיָּם,

צְבָעִים הֵם פָּרְשַׁנוּת.

מָחַקְתִּי גַּם רַעְיוֹן מֻשְׁלָם,

לִמְדֹד בַּקָּנֶה שֶׁלִּי אֶת כֻּלָּם.

מַעְגָּל שֶׁל שׁוֹטִים,

וְלֹא בָּרוּר מִי שׁוֹלֵט.

שָׁכְפַּ"צִים סוֹגְרִים עָלֵינוּ,

וְאֵין חוֹסְמִים יוֹתֵר מֵעַצְמֵנוּ.

נוֹשֵׁם פְּרָטִיּוּת,

שׁוֹתֶה צִבּוּרִיּוֹת,

מַהֲלָכֵי חַיַּי חֻשְּׁבוּ בְּמִקְרִיוּת.

מְנַסֶּה לִצְעֹק וְלֹא תָּמִיד יָכֹל,

רַעַשׁ הַגּוֹרָל חָזָק מֵהַקּוֹל.