סיפורים מלבנון - מה שקרה במוצבים

סִפַּרְתָּ שֶׁאַתָּה לֹא יָשֵׁן כְּבָר כַּמָּה לֵילוֹת.

מְקַלֵּף שְׁכָבוֹת, נוֹפֵל לִתְעָלוֹת.

קוֹרֵא עַד חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר וְאָז נִרְדַּם קְצָת.

תָּמָר אוֹמֶרֶת שֶׁאַתָּה זָז, מְדַבֵּר, מַזִּיעַ,

לֹא מְבִינָה מֵאֵיפֹה יָצָאתָ.

זוֹ קְבוּצָה מְמַכֶּרֶת, צוֹבֶרֶת אַלְפֵי חֲבֵרִים.

רִעֲנוּןהָפִיד, נַחְשׁוֹל סִפּוּרִים.

מָה שֶׁהִדְחַקְתִּי עִם הַשָּׁנִים יוֹצֵא וּמִתְפָּרֵק.

כְּבִישֶׁי הַצָּפוֹן עוֹצְרִים אֶת הַלֵּב,

הַנִּכּוּר מֵהַנּוֹרְמָלִיּוֹת שָׁב וּמִתְפָּרֵץ.

מִסְתַּבֵּר שֶׁכָּל אָדָם שֵׁנִי בַּמְּדִינָה הַזֹּאת סוֹחֵב צַלָּקוֹת

חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת,

הֲלִיכוֹת הֲלִיכוֹת,

עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין לָמָּה בְּגִיל אַרְבָּעִים וְשָׁלוֹשׁ

קַל לִי יוֹתֵר לִבְכּוֹת

הַרְבֵּה בּוֹרוֹת פּוֹסְט טְרַאוּמַטִיים פְּזוּרִים כָּאן

מִשְׂרֵיְיפֶא וְחַרְסִינָה, מִנְצָרִים וְרָמַת הַגּוֹלָן.

וּבֵין מִלְחָמָה לְמִלְחָמָה מַאֲבָק שִׁכְחָה וְזִכָּרוֹן.

מָה שֶׁעָשִׂינוּ וּמִי שֶׁהִשְׁאַרְנוּ,

וְהַיְּדִיעָה שֶׁהוּא לֹא הָיָה הָאַחֲרוֹן

יָצָאנוּ מֵהַמֻּצָּבִים צְעִירִים וְהֵם נִשְׁאֲרוּ אֶצְלֵנוּ לְתָמִיד

אֲנִי רַק תּוֹהֶה אִם מִי שֶׁהָיָה שָׁם הִרְוִיחַ אוֹ הִפְסִיד