קהילה / חצרות בדיעבד

אצלנו בקהילה נפל דבר.

המציאות פגשה מצב לא מוכר.

נדב כבר לא מגיע כי מוקדם לו.

עמיחי לא מגיע כי רחוק.

יקי לא מגיע כי נחמד לו

ורוני לא רוצה לעבור על החוק.

נתי מצא שזה נוח לבד.

אסי כבר איבד את המשיכה.

חנן הקים בחצר מניין מכובד

ומיקי בתנאי שכולם עם מסכה.

מוטי ושמוליק מגיחים מדי פעם.

את דני ושלום לא ראיתי שנה.

בנימין ויהודה לא מוצאים בזה טעם.

עמית וישי עוד ממלמלים סכנה.

מנייני חצרות,

למנוע צרות,

האילוץ הפך לקבוע בדיעבד.

הכל כבר נפתח,

הצפיפות באילת,

ורק בית הכנסת נשאר לו בצד.

ליאור מתאמץ לקיים תפילה,

אלעד ויוסי איתו גבאים.

נועם ומנשה, חברי הנהלה,

מקפידים להגיע, לפחות לפעמים.

לאבי ורונן, לשוקי והלל

יש מקום בפנים ומקום גם בחוץ.

דרור ודורון באים להתפלל

ואפילו הרב מתחזן כשנחוץ.

ניסים ושמעון, יאיר ומשה

מחוץ למבנה בקור ובחום.

והנה נדמה ועוד מעט ש...

כולם יחזרו ולא יהיה עוד מקום.

מנייני חצרות,

למנוע צרות,

האילוץ הפך לקבוע בדיעבד.

הכל כבר נפתח,

הצפיפות באילת,

ורק בית הכנסת נשאר לו בצד.

הבניין חסר בלי קידושים,

צחוק ילדים וריצת פעוטות.

התפילה חסרה בעזרת הנשים,

ואפילו חסרים הויכוחים על זוטות.

ואם יום אחד תשובו בנים שובבים,

אולי גם תתגלה קהילה בתוך האבנים.

ואולי נדע אם זו קבוצה של חברים

או אוסף מקרי של פירורים.